English תנאי שימוש הודעות מפת האתר פורום צור קשר דף הבית  
דף הבית דעות  TheMarker

פורסם בעיתון הארץ ו-TheMarker

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=793078&contrassID=2&subContrassID=6&sbSubContrassID=9

http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=skira20061127_793078

בשבחי הבינוניות
מאת סיון קלס
כלוב דגים במרכז לחקלאות ימית באילת
תצלום: איתמר גרינברג
מישהו במסדרונות הממשלה בירושלים החליט שטוב לנו עם בינוניות. אנחנו מוכנים להסתפק במדינה בינונית, עם אנשים בינוניים והישגים בינוניים. אחרת אי אפשר להסביר כיצד מצודה אחר מצודה של מצוינות, קידמה והישגיות נופלות קורבן לקוצר הרואי של הפקידות הממשלתית. הקורבן האחרון, המרכז הלאומי לחקלאות ימית באילת, הוא דוגמה מצוינת לכך.

כבר כילדים המתחנכים לגאווה לאומית, ידענו שישראל היא מובילה עולמית בטכנולוגיות חקלאיות בכלל ובשיטות לחיסכון במים לחקלאות בפרט. אם יש דוגמה להיותנו אור לגויים בעשורים האחרונים - זו הדוגמה. העולם נשא אלינו את עיניו כדי לראות כיצד מפריחים את השממה ומוריקים את המדבר. העולם ידע שלפחות לכמה מהמצוקות הסביבתיות המטרידות אותו יימצא פתרון בישראל. כאשר רק לפני כמה ימים פורסמו בעיתונות נתונים על הירידה החדה בדגה העולמית, ידעו המומחים שבישראל שוקדים על פיתוח חקלאות ימית שתוכל להבטיח אספקה מתמשכת של דגים לשנים רבות.

מובן שמדובר לא רק בניפוח החזה הישראלי הגאוותן. מדובר בכסף, הרבה כסף. גם לחקלאים וגם לסועדים בנמלי תל אביב, אילת או עכו. מחירי הדגים עלו בעשורים האחרונים באחוזים משמעותיים. המשק הישראלי משלם על דגים מיובאים יותר מ-100 מיליון דולר בשנה וצריכת הדגים עוד צפויה לעלות. הטכנולוגיות המפותחות במרכז הלאומי לחקלאות ימית מאפשרות גידול דגים בבריכות יבשתיות, מה שעשוי להפוך אותנו מתלויים בעולם ליצואנים, להוריד את מחירי הדגים ולהביא פרנסה לאלפי חקלאים ובני משפחותיהם.

ועוד לא דיברנו על איכות הסביבה. גידול דגי ים למאכל בישראל, כמו במקומות רבים בעולם, מתקיים ברובו בכלובי דגים בים. זעקה ציבורית עצומה קמה בישראל בגין פגיעה בשוניות האלמוגים באילת. רק הפתרונות היבשתיים המפותחים במרכז הלאומי לחקלאות ימית, המשלבים חקלאות עם דגש על שמירת איכות הסביבה, יאפשרו את המשך קיומה של החקלאות הימית בערבה ובכלל.

ועוד לא דיברנו על הנגב והערבה. קשה מאוד לא להיות ציני למשמע תחרות ההצהרות בין השרים בדבר מחויבותם לנגב. מדברים על תקציבים ומקצצים, מדברים על פיתוח וסוגרים. העיר אילת עושה מאמצים כבירים למשוך אליה פעילות אקדמית, סטודנטים וחוקרים מישראל ומהעולם ולפתח בה הון אנושי. במסגרת המרכז הלאומי לחקלאות ימית מגיעים אקדמאים גם מירדן וממצרים וממקומות רבים בעולם להתפעל מהישגי ישראל וללמוד מהם. הפיתוחים של המרכז מיושמים במתקן פיילוט בערבה ובאתרים נוספים בישראל, שבו יכולים מבקרים לראות כיצד באמצע המדבר הצחיח מקימים תעשייה חקלאית פורצת דרך. אבל את ממשלת ישראל זה לא מרגש.

כמה עולה לממשלת ישראל להיות מובילה עולמית בתחום החקלאות הימית, להוזיל את מחיר הדגים לאזרחים, להמשיך בפיתוח ענף חקלאי משמעותי זה ולפרנס אלפים? 9 מיליון שקל בשנה. במונחים של תקציב המדינה מדובר בקיצוץ קל. פקידים שמחפשים פתרונות קלים יודעים שאילת רחוקה מהעין, ואצלם היא רחוקה גם מהלב. עם זה אפשר לבוא לשר ולהראות טבלאות יפות של הצלחות בקיצוצים. ספק אם מישהו אמר לאותם פקידים מה הנזק ארוך הטווח לאנשים הפרטיים הצורכים דגים, עד כמה תיפגע תדמית ישראל בקהילה האקדמית, כמה משפחות יאבדו את פרנסתן ומה הנזק לעיר אילת המרוחקת ממרכז הארץ. כנראה שאף אחד באוצר או במשרד התשתיות לא ישאל את השאלות האלה. הם יחייכו בשביעות רצון ויסכמו עוד דיון קיצוצים מוצלח. את המחיר ישלמו אחרים.

ההתלהבות מקיצוצים קצרי טווח מבלי לחשוב על ההשפעות על החברה והכלכלה מדרדרים את ישראל והופכים אותה למדינת עולם שלישי. כך הידרדר החינוך שמקבלים ילדינו, שלא יוכלו בעתיד הקרוב להתחרות בשוק הגלובלי עם עמיתיהם מהעולם, וכך הידרדר המחקר והפיתוח, והמדענים הישראלים הופכים ממובילים בתחומם לנציגי מדינה בינונית שהולכת ומתרחקת מהעולם המערבי. סגירת המרכז הלאומי לחקלאות ימית באילת מוכיחה שבירושלים עוד לא למדו מה שהדודה הפולנייה מהפרסומת של שנות השמונים כבר שכחה מזמן - מי שלא הולך קדימה, הולך אחורה.

הכותב הוא דוקטורנט לביולוגיה בטכניון; את עבודת המחקר שלו עשה במרכז לחקלאות ימית באילת

תודות וקרדיטים יצירת קשר פניה למנהל האתר פרסום באתר

האתר ניבנה ע"י אלי וישניצר- ועד עובדי חקר ימים ואגמים לישראל